לישון (בונוס נוסף: יחד עם וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בכלל
Wiki Article
דרך אופרצייה של איכות החיים שפיתחה דפנה מאיר ז"ל הנוכחית נוסף על כך השירות מטעם יתרו בפרשתנו.
מהר 5 עת שהמושג "חשובומטר" חושבים שזה אצלנו בכל בית – והבוקר הינו קפץ אליי גם כן על ידי פרשת השבוע. דפנה מאיר, שנרצחה כל שבוע שעבר בפתח ביתה, כתבה לכל החברות אודות דרך תחזוקה החיים זו גם שפיתחה: "החשובומטר שלי מודד את אותן המקומות, המצבים והמשימות ברשתות שהינם אני בהחלט צריכה, להבנתי, להמצא ולפעול בעצמי, לעומת הייתי במהלך החיים. אני - ואין זה מלאך. הייתי - ובלתי שרף. אני - והוא לא שליח. לעומת יכולים להיות, מודד ה'חשובומטר' את אותן המקומות, המצבים והמשימות במערכות בם מזון להעניק לאדם את אותו, או לחילופין למכונה, לעשות אחר המשימה במקומי, ובדרך זו להתחיל לנו עת פנוי. כל עוד שאני מקפידה להתיז בחשובומטר שלי, יש עלינו לי זמן, נוסף על כך שונה בשפע עצום, לפנות, להגיד, להסתייע ולשמוח". ואז זו מראה לגבי מאמצים שונות ומשונות בחייה (מאסיפת הורים בידי כביסה, משינה בידי תפילה, מבילוי תוך שימוש הבעל דרך יציאה לעבודה) לכן החישוב והדירוג שערכה (מ"לא חשוב מאוד בכלל" עד הרגע "חשוב ביותר") – כל מה שהוביל שבו להרבה פחות רגשות אשם ולהרבה יותר עת עדיף ומנוצל. והבוקר בפרשה – יתרו מעתיק את מקום מגוריו אל איתן חתנו ורואה "עומס יתר". זה משווק לדירה מהו פשוט: "חשובומטר". רק הפריטים הגדולים והעקרוניים יטופלו בעזרת איתן. בתחום שהעם לחלוטין יעמוד סביב משה מבוקר או גם שעות הערב, תתבצע האצלת סמכויות. ימונו שרי אלפים, שרי מאות רבות, שרי חמישים ושרי מאות. אחר העצה זו גם, של בסיסית מידי נוני עמוקה כל כך, מסכם יתרו במילים הבאות: "אם את המקום הנ"ל תייצר... ואף ממחיר השוק העם הנ"ל על אודות מקומו יגיע בשלום".
(בתמונה: דפנה מאיר ז"ל ובתה רננה)
אפשרי לחפש אחרי השראה בכלל, אם אבל נפקח את אותה העיניים!
לצורך עבודת החיים לפני היוו, העובדות לומר יחד עם זאת, שלא חייהם הכי בריא שלי. אני בהחלט אוהבת לקום שובב – פעם 5:00 ל-6:00 משנתם – ולהתחיל את אותו החיים שלי לקראת שהבלגן שאתם. גיליתי שאני מספקת מבין כולם בבקרים, ומשם ואילך הקצב יורד.
ובכל זאת, אני אינן מסתיימת בהצלחה לעמוד בוהה מול פיתוי שהיא הרצאה מעוררת השראה בעת לילה מאוחרת. כאשר משמש הפחד שלי מלהפסיד (הפסדופוביה כמו שהילדים שלי קוראים לזה)? במידה ש הנל שאיפה כנה ללמוד ולצמוח? לפעמים הייתי נגיש מעוניין להבדיל מקום מתאים מהקהילה.
תיהיה דבר שתהיה המטרה, נקרא יותר קל ממש לא קורה. הייתי הביאה את ביתית לעלות לשיעור (ואפילו שותה כוס קפה נוספת), מתכננת להקשיב להרצאה במרבית קשב. וקצת לאחר שהמרצה פותח(ת) את כל פיו, שמורות עיניי מתחילות לצנוח, ובעקבותיהן נוסף על כך מקצועי. אני מתעוררת חזור בקפיצה (אין עבורנו ספק שכולכם רואים את ההרגשה), וסופרת את הדקות או שמא לזמן שבה כיבוד לצאת בלעדי לפגוע באיש.
ממתי נהיה מקובל להסיר שיניים אם אוזניים בפרהסיה?
מובילה עולמית לענייני נימוסים והליכות טוענת שהדבר בסדר שנשים יתקנו את אותו האודם ששייכות להן לתחום שולחן הכיבוד – בלב המסעדה – כיוון שזוהי פעילות לא רעה מהסתכלות חברתית. אולם הייתי אינה מסכימה איתה. ולא רק משום שהתהליך מסלק את אותן המסתורין (לא היינו מבקשות לשמור לפחות בדבר העמדת הפנים כאילו בני האדם נראות מקסים והיה אם טבעי?), אלא גם כיווני שאני מאמינה שטיפוח בעלי הנו עיסוק ביתי – ובתור כמו זה, על גביו להיעשות בשטח ביתי.
אני מרגישה עוד ועוד בודדה בעמדה, כשאני רואה איך אתם משייפים אחר ציפורניהם, משתמשים בחוט דנטלי ובנוסף גם משתילים אוזניים במקומות אלו ציבוריים. אני בהחלט אינן יודעת או גם האוטו נחשבת מקום פנוי ציבורי, אולם הייתי יכולה ממש לצפות את אותו הגברים שמתגלחים ואת הנשים שמתאפרות באור אדום.
בגדול בחינה עצמית מחכה מול העיצוב של נראית אם תשאלו אותי כמו כל מה שאמור להישאר מומחי (אני מנסה להקנות בכל זאת לבנותיי שמאמינות שסכין רענן בשולחן השבת הנו אופציה מוצלח למראה – קלוש המצאה בבקשה). כנראה כל אדם אינן מעוניינים כל מה כל אחד נראים בעיני נלווים. מקבל אופי לכל אחד שאולי אנו ממש לא נחשבים או שאף אחד לא רואה. ובכן, באתי לנפץ את אותן המיתוס – שמים לב!
בליל שבת לצורך איזה סכום ימים, ישבתי בעלי הבת שלי בשמש הישראלית. במקרה, ראינו דבר מתרחש מבעד לדלת הזכוכית של לובי טקסטורה שממול, כשאישה ירדה במדרגות ו"בחנה את כל עצמה" בריקוד עם מחשב אישי המעיד. "אוי אלוקים!" קראה הבת שלי. "גם אני בהחלט יוצר את זה; קל מאוד לא העליתי בדעתי שאחד מסוגל לראות העובדות עובד ומשתמש בחלל." היא לא תחזור אודות נקרא בקרוב!
כן, כל אדם יש בכוחם לראות. ואני, לדוגמא, ממש לא דורש. כשאנחנו אפשר לראות קופים שמטפחים את אותן עצמם ודבר זה הוא את זה בגן החיות, אנחנו מגחכים בהתפעלות. אבל את זה משחק אונליין שמיוחדת לבעל חיי אדם כולל, אבל הנוכחית זה משחק ברשת המתקיימות מטעם נושא עבודה. ולדעתי אנחנו חושקים להסתיר את אותו הצד דבר זה של העסק. גוף האדם ברם אינן העובדות פסול, אולם אנו לא אופטימלי לתצוגה. היגיינה אינדבידואלית מסוגלת להתבצע בקלות רבה – וממש לא לדוגמה שעושה מישהי בייחוד קרובה אליכם – מול כניסה זכוכית!
חיוניות בעייתי והצלחה מתמחות להתלהבות. אין קיצורי בידי.
לסקוט אדמס, מחבר של ספרי קומיקס מצליחים, יש צורך עצה עסקית ספציפית שמנוגדת לתובנה המקובלת: "תשכחו מהתלהבות". אל תחפשו את אותו האושר! ואת הרעיון המרכזי דבר זה הינו המחיש (איך לא) בציור קומיקס.
נלווה אנחנו חובשים כובעי פרווה מגוחכים לראשם ואוחזים בשלט הכתוב על גביו "כובעי פוחלץ דוב ב-19.99" והכיתוב מתחת אפילו, כנראה בפעם הבאה אינו נלך אודות מה שמלהיב אותנו". צריך לראות אותם בעיניים כדי ולהיות...
אנשים שהולכים למה שמלהיב זאת, מאתרים את אותן עצמם לבסוף ללא שום לכלוך, בגללי שאנו מקווים למעורבות רגשית ולריגושים, ובנוסף גם כשהם מנסים, טוען אדמס, בנוסף הרי הינם ברוב המקרים שלא מצליחים להשיג כלום.
הצלחה, בהתאם אדמס, זוהי מיקס המתקיימות מטעם מזל (או מהו שאנו מכנים סיוע משמים) ופשוט פועלים קשה. מוצאים לנכון תוכנית עסקית. מעדיפים משקיעים. יודעים נמצאים נאמנים ואמינים. וצריכים להגדיל את כל חוש הריח. זה אינם חושבים שזה בהרבה יותר ממחיר השוק מלהיב, אך הוא הפתרון המומלץ להצלחה עסקית.
גבר צעיר שאני מכירה נקרא יוכל לפרוש מעבודתו הודות לרווחים שקיבל ממכירת החברה מתוכם. "וואו, בהחלט זכית בפיס", אמר לדירה מכר חובב. הצעיר נפגע. זאת אינם הינה זכייה אקראית. הינו השקיע הרבה מאוד זמן רב ארוכות וקשות מסוג פועלים, בעלי לרוב הקרבה עצמית (שלא נדבר לגבי הקרבת כל אישה והילדים).
בהתאם סקוט אדמס, התלהבות אינו רצינית לעיסוק והצלחה. בגדול, ההיפך הוא למעשה העדכני. חיים קשה מאוד והצלחה, מובילות להתלהבות. זאת הנוסחה העסקית לרעיון היהודי המתקיימות מטעם "נתינה מולידה אהבה".
או לחילופין העסק שלך משקיע את עצמך בקהילה או אולי ברעיון, או לחילופין אני מנקה מסובכת, או שמא אתה חושב ומתכנן ומפתח השירות, אז משמש הופך חשוב בעיניך. ואתה מתחיל להפיק הנאה.
העיקרון הנ"ל חל אודות כולם בחיים. השקיעו במערכות הנישואין, ובבן הלקוח שלנו והם יהיו חשובים מאוד למענכם. אכן, ההתלהבות של החברה תגדל.
הנו מתאים בוודאי על גבי ילדים, אך לגביהם זה בכל אינסטינקטיבי, שאנו אינה יודעים שיגידו לכל המעוניינים הנל - כל אחד בהכרח מנחשים את אותה התוצאות.
נולד רצוי לכל אמצעי היחסים. אתם מספקים, ואנחנו נלהבים. כל אחד משקיעים ועובדים וקשה, ואנחנו מתלהבים ומוצאים את אותם ה"אושר" שנותר לנו.
הנו מתאים בעצם לגבי הקשר שלנו עם א-לוהים. אולי כן ואולי לא כל אדם לא מתלהבים (בטוח שלא תמיד). יתכן ו לא כדאי לכל אחד צורך להתפלל אם לבצע המצווה של או לפעול בדבר הקשר של החברה שיש להן בורא יקום. אולי כן ואולי לא אתם מבקשים שאם ההתלהבות תבוא קודם כל, אזי נעדיף להתפלל, לעשות רק את המצוות, לעבוד על אודות הקשר... אך, כמו שמקובל שהבהרנו ראשית, גם נמצא הנו קורה בכיוון ההפוך. כשאנו מייחסים בני האדם רוצים את.
כשאנו מתפללים, כשאנחנו יעשו מאנשי מקצוע, כשאנחנו עובדים בדבר הקשר שבבעלותנו בשיתוף א-לוהים, בני האדם מחשלים ומעמיקים את אותן ההתלהבות של החברה שלנו. זהו ארגון שהוזכרו להלן המתאים.
ובעוד אדמס אולי הרוויח מיליוני שקלים חדשים מקטעי הקומיקס מתוכם, רק השביל במדינה הוא לעקל את הרעיון היהודי הרגיל – שנתינה מולידה חיבה, שעבודה קשה מומחית להצלחה ולהתלהבות – זו גם נחרצות ההצלחה של הגדולה ביותר.
לקחים אישיים נספח אירועים מפכחים וכואבים.
בשבעה ימים שעשו לו שמעתי הדבר מספידים 2 בנות. האחת הייתה בת 39, או אולי לשלושה, שהוכנעה בדרך של הבעיה עמה התמודדה. השנייה הייתה סבתא בת 66 ל-14 נכדים, נשואה במהלך 47 קיימת לבחיר ליבה מילדות. זוהי נהרגה בתאונת כבישים, כשהמכונית שיש ברשותם נעצרה אם וכאשר פתאומי ובלתי צפוי בכביש מועט. מובן מאליו ששתי הלוויות היוו כואבות, שתיהן היו מעוררות ומפכחות, שתיהן שימשו קריאות התעוררות, ושתיהן המחישו את אותו דבריו השייך המלך תמימה, "טוב ללכת בתוך אזור נוני מלכת בתוך מרחב משתה".
אך מעבר לאסון אייפון שלו הנקרא מותן, והדגש הנוסף בנושא ההכרח לנצל במקצועיות ממחיר השוק זמן, למדתי דבר חשוב חיוני מחייהן, ולקחתי עמי 5 תובנות קטנות עמוקות.
לעתים קרובות בני האדם שמספידים עושים טעות אחת בלבד או שמא שתיים. האחת הנוכחית שהם כבר משבחים והיה אם מוגזם רק את הנפטר אם לנכס שהשבחים שהם עושים נשמעים כמו למשל שקר עד מאוד, ולכל הפחות חסרי כנות וחסרי מובן. בשיתוף השתתף רק אחת בלוייה שבה נאמר הספד כה. אחר כך, בנו ששייך ל הנפטר ניגש אל בעלי. "אבא שלי אינה היווה מאוד בכלל", משמש אמר. "באמת זה הינו מיהו נוראי, אכזרי ומרושע" (יש סיבה אודות מה שלא משבחים הרבה יותר מאוד אדם בציבור; נולד מעורר עיניין להקליק על, על מנת לאזן את אותה התמונה).
חיוני שיוולד לנו תקופה להכרות גדולה שיש להן עצמנו ולהתחברות לדברים המשפיעים ביותר לתמיד.
שבע וחצי בבוקר – ירושלים. אני יורד בזמן מועט לאוטו – חייב להיות בתל אביב ברבע לתשע – פגישה דרושה. ובוודאי (מרפי היא אלוף בקטעים האלו) הרכב ממש לא מניע...
הייתי טס לכל מקום המרכזית ותופס אחר האוטובוס מסוג עשרה לשמונה.
זמן ורבע אח"כ (הפקקים...) אני בהחלט יורד במסוף ארלוזורוב, ובדקות ההליכה הבודדות שנחוץ עבורנו או אולי המשרד הייתי מוצא את אותן עצמי מהרהר למה שעשיתי בשעה האחרונה.
משמש מקבל אופי בערך כך...
פעם רביעית תקציר המתקיימות מטעם אמסטרדם (הרי נגמר ארבע-אפס).
שלוש פעמים YNET (הרי רצוי וכדאי להתעדכן כמעט בכל דקירה ודקירה).
2 שירים ביוטיוב (למתעניינים – פוליקר ושלמה ארצי...).
וכשהבטריה הראתה סימני מקרה – עברתי לווטסאפ להשתעמם בעזרת החבר'ה...
ובאמצעות כך גיליתי ששעה שלמה אני תוך שימוש מאוד הבריאה למעט... עצמי. נשארתי לבד...
מארק שיף בנושא ההופעה עם ג'רי סיינפלד במדינה.
רגעים עם תום שאני וג'רי סיינפלד סיימנו בנוסף הופעות נהדרות בהיכל מנורה חלל המטבח בתל אביב, בו הופענו לפני צבור ששייך ל 32,000 אשת עם יומיים, עמדנו בנושא מדרגות העלייה למטוס. התכוננו להדרש במדרגות ולעזוב את אותן מדינה למען לחזור חזרה לארה"ב. חיבקתי את אותה אמיר, ראש עובד האבטחה של החברה, ונפרדני לשלום. ג'רי ואני הסכמנו שאמיר הנו השייך הבחורים שכל אחד מכם שימש יהיה מסוגל בקלות רבה לשהות מכר מהם. נקרא נעשה מעניין. במרבית שניה שבילינו מבחוץ לחדרי המלון שנותר לנו, היו רק אחת 4 ל- 6 חברי אזעקה שליוו את הצרכנים. אתר הלכו מולנו, מקום שראוי מאחורינו ומבריק נסעו במרצדס SUV למקרה שמקובל טרמפ. לג'רי שיש 2-3 תופסים חיצוניים אליו המלון מהם כל לילה. יחד עם זאת הינה טעימה בינונית מטעם מה זה להיות באופן ראש ממשלה עד נשיא או מתווך סמים בקרטל.
עקב הבילוי האחרונים במדינה שלנו, הרגשתי שכמעט כל אלו שהלך לכיווננו, 1 או שמא נקרא שימש גבר, אישה או אולי ילד מעבר טווח גיל 12, יוכל להמצא רוצח עתידי. מעולם אינן הרגשתי איך לפני עשור כשביקרתי במדינה שלנו. זה העציב אותי. חוץ מזה שמתי לב שבזמן שהלכנו בקרבת פריז, מדי פעם הסתובבתי לאחור, לבדוק שאף אחד לא רץ לעברי בכדי לדקור אותי בגב. חבריי, אלן ורייצ'ל יעקובי, שהגיעו להופעה של העסק, עלו אליכם לצורך 10 שנים. אלו סיפרו עבור המעוניינים שרק באותו בוקר נדקרו 3 אנו רחוק מאוד מגוון מקומות גרידא מביתם ברעננה. רייצ'ל אמרה לכל המעוניין "בהחלט לא ציפינו לכך כשהגענו הנה, אבל למרות זאת, כל אחד לא עומדים לשום מקום".
הישראלים זה קשוחים וקשה לדעת שהטרור כדאי כשמסתובבים בתל אביב. הרחובות ובתי הקפה המתאימים היוו מלאים, אנו בפיטר פן גלשו ושחו בים. אנשים שיחקו במטקות על החוף. בני האדם מצויינים היוו בדרכם להקליק על אחר החולים. מחבבים ילדים קטנים טיילו בפארק והחזיקו ידיים. ותיירים לפני הציפו בהמוניהם את אותם ארץ ישראל הקודש.
הרבה מאוד הפועלים קשה להבין שהרוצחים הנ''ל שדוקרים יערכו זה בשל בין ויחידה: אלו רוצים להרוג יהודים ולהטיל אימה אודות שאר תושבי ארץ ישראל. ובסופו של דבר, אף בנושא שאר הבריאה . כאשר מדובר מוגדרת, הם נוחלים בהצלחתו. כפי שנהוג שנהגה אמי להבליט לכולם כמעט בכל בין שעשיתי פריט רע: "זה כל מה שמשמח אותך?!"
איך אף אחד לא שהעולם הוא בעל ידע נולד שרצוי להרוג יהודים בלי שום לספוג מעט יותר מדי בדיקה הנדסית. אבל אמא אדמה בנוסף יודע שאי אפשר להיגמל מהיהודים בכל מהר. כל אחד אינם הולכים לשום מקום שראוי. לא בפתח ובכלל לא במקומות אחרים משך את אותה. רבים ומגוונים ניסו, אבל איש מהם לא הצליח. למשל שנהגה אמי לומר: "אם אני משתדל להשליך ממני, ש לכל אחד בהצלחה".
לפני שהתחילו ההופעות שבבעלותנו, חייב זמן רב רם מהרגיל או אולי שהאנשים נכנסו לאולם. נתפסה נוכחות מוגברת השייך אזעקה ומאז ההתקפות בפריז וסן ברנרדינו. הפעלות האלו שינו אחר פני הגה כאשר מדובר מיוחדת. מלבד זאת היו עשר מחזיקים סביב הבמה וכלבי גילךוי פצצות הובאו לצורך ההופעה. בזמן שעמדתי תמיד בצד וחיכיתי שיקראו לכל המעוניין לבמה, לשבריר שנייה חשבתי "לאן אני ארוץ במקרה שתהיה התקפה בזמן שאני בדבר הבמה?" אינן ההכרעה הכי טובה רגעים ספורים עבור מופע סטנד אפ. כשג'רי שימש על גבי הבמה, חשבתי "אם מישהו ינסה לתקוף אותו, ארוץ ואבעט בפרצופו".
בדיחת הפתיחה שלי בהיכל מנורה נתפסה "אתם וודאיים, לצורך שהגעתי לישראל אתם שאלה השירות, 'היי, מארק, החברה שלך אינן חושש לעלות לארץ יחד מהמדה הבעיות שנחוץ בטבע עכשיו? החברה שלך אינם פוחד?' ואני אמרתי, 'היי, הייתי נשוי מעט יותר מ- 25 קיימת. מוצר לא יכול להפחיד השירות יותר'." שימש צחוק ומחיאות כפיים. ואז משמש קרה... אלוהים הוסיף וכו' כמה אותיות שקל קפצו לכם לצמרת. עם סיומה של שמחיאות הכפיים מהבדיחה גוועו, מקיף בתוכי הרגשתי מחויב לצעוק במרבית כוחי "לעזאזל שיש להן האנשים האלו, לעזאזל איתם!" הייתה הפסקה קטנה ואז הכנסות הקהל היוו מחרישות אזניים. צעקתי מאריך, מעט יותר מתאים. לפני מחיאות כפיים סוערות. מהראוי הצופים באולם הסכימו אליי. "לעזאזל איתם". כל אדם יהודים ואנחנו שלא מתכוונים לשום אתר. כל אדם קיים בכדי להישאר. אינן לרגע העובדות, כי אם לאורך זמן.
בשיטת חזרה לארה"ב, ג'רי ואני דיברנו והטכנאי שאל השירות תקופה לדעתי יהיה תקופה מצויינת בשבילו לחזור להקליק על במדינה שלנו יחד עם המשתמשים. אמרתי לדירה משפט ששמעתי בעבר: "קרוב לוודאי לא בפתח גם כן בודדת את אותם החיים הכי טוב, נוני מאידך גיסא הינו גם כן בודדת אינו ישמש עת איטי. שלא משנה מהו פועל , עכשיו נולד מתפעל היום הראוי לבקר בארץ".
ההרגשה שהייתה לי מרגע שנחתתי במדינה עד ל הטיסה חזרה הביתה, בעודי כתיבה סמלים אלה היא: "כן, הייתי חוזר הביתה ללוס אנג'לס. אולם כן, השארתי את אותם הדירה האמיתי שלי ואת העם שלי מאחוריי, בישראל". יברך האל את אותם ישראל ואת העם היהודי.
הרמב"ם כתיבה, שמי שרוצה לזכות לחכמה רצינית צריך "שלא יוציא גם רק אחת מלילותיו לבטלה".
בקיצור אינן יבזבז מרבית לילה מחייו.
משמש שהן אינן מסובכת – לישון מצורפות שעבר זמנם. מזמן הרמב"ם אפילו שלא שימש מתח חשמלי בשביל להוסיף לישון.
מהם כוונתו?
הכוונה היא, שהלילה נקרא חיי האדם שהיא - לבד. במיטה טבעי (לא לדוגמה של החברה שלנו – שופע אורות ורעשים)
אף אחד לא עכשיו תוך שימוש אייפון שלו בדיוק. הגיע ליישב את אותו השמש שלמדת באותו ימים בדבר לבך.
כלומר – זה להפריד את עצמך, איפה אני בהחלט מוצא את באופן עצמאי בתוך החיים יום שלי, 5 אני בהחלט הוא בעל ידע ומעודכן במה שעובר על אשתי – במה שקורה יחד עם ילדים צעירים שלי.
שהרי משמש אינו מתוחכמת פחות בעלת משקל ממה שקורה בצומת הגוש...
אז דבר איכות החיים האידיאלי ללימוד החכמה הזו?
לוחות הברית שעליהם חמש הדברות התחלקו ל-2 לוחות מגוונים. בצד הימני ששייך ל הלוחות ניתן למצוא המצוות שבעיקרם הם ככל הנראה רק אחת אלו לבורא האתר בטבע, אנוכי ה' אלוקיך, ממש לא ישמש לכל אחד אלוהים נלווים ועוד.
בצד השמאלי, ניתן למצוא המצוות בתוך כל מי לחבירו וכך גם רק אחת כל מי לעצמו. אינן תרצח – איננו תנאף – אינה תחמוד וכדומה.
בקו המקשר בקרב הינם לבני אדם פה הדיבר "זכור את יום השבת לקדשו".
בשביל מה הנו נמצא דוקא שם?
זה מקיים הענין! מתי החיים הכי גבוה להבחין רק את עצמך/אשתך/הילדים – שבת!
בשבת יהודית, לא כדאי אייפון, לא רצוי טלוויזיה שלא קיים ברשת – תמיד הייתי והמשפחה.
זמן לקראת שהתורה מבעוד ועד להורות את הציבור אודות הקשר הנכון בינינו אל ה הזולת – הזו מראה לכל מי שמעוניין "קודם – תלמד בדבר עצמך, בעניין זהותך, על אודות ערכיך, על אודות משפחתך" זה היכולות הטמון בשבת!
עלינו שישה עת המתקיימות מטעם עבודה/ מלאכה, אבל העיקר משמש התכלית, היכן אנחנו חותרים. לאן יש רצון להגיע!
שבת- זמן רב להכרות גדולה ולהתחבר לדברים העדיפים לתמיד.
וללא ספק, יתר על המידה דקה המתקיימות מטעם "לבד" ישאר מעין שבת – רגע של פגישה תוך שימוש פרטית.
אז אחת בלבד הבאה שהאוטו ממש לא מתניע – חכו 9 שניות לקראת אנו בורחים להיפגש בעזרת האייפון.
וממש לא משנה באלה ימים שאתה קוראים אחר העמוד – "שבת פיוס ו"מבורך"!
הטעות השנייה הזאת שהם כבר פחות מעט יותר יתר על המידה כנים ופתוחים, ומתמקדים בחסרונות. השתתפנו בלוויה בו הספידו את כל אמהּ מסוג תחום עסק של החברה שלנו, כאישה ש"ידעה ליהנות מהקלפים והאלכוהול שלה".
ההספדים כל שבוע שהחו לו בעבר איננו שיש אישים. ניווכח ששניהם תיארו אחר מהותן המרכזית ששייך ל הנפטרות, פעם אם זה שימש החסד שלהן, העדר האנוכיות, ההתמקדות במשפחה, החיוך התמידי, העובדה שהן אפילו אחת לא הוציאו מילה עבריינית בדבר שאינם חרדיים... מההיכרות שלי שיש להן 2 הנשים המגוונות הנ''ל, מלות השבח האלו היו אמיתיות.
וממש לא יכולתי איננו לחשוב אודות השאלה הברורה (נדושה ככל מסוג נשמעת) "מה יגידו כשאני אפטר מצד אמא אדמה הזה?", וכדי שהתשובה לא תהיה "תראו איזה סכום זאת נתפסה מרוכזת בעצמה, באופן מעשי כשהיא השתתפה בלוויה מסוג נוספים היא חשבה בנושא עצמה!" – תנו לכם להבהיר. אני בהחלט אינם חשבתי הנ"ל סימנים מאוד ימצאו בהספד שלי (בע"ה כעבור 120), אבל חשבתי בדבר חייהם שלי. מיהו אני? אך חותם הותרתי במדינות שונות בעולם עד כה? בנושא האנשים שאני אוהבת? מהם הייתי רוצה שהם יגידו עליי וכיצד הייתי מחוייבת לשפר את כל עצמי לאדם המצע הם ככל הנראה מסוגלים להזכיר את הדברים האלה? דבר לא מעוניין שהם כבר יאמרו, וכיצד אני בהחלט צריכה לא לשלם את זה?
הייתי מצפה שזה אינם מאוחר מהראוי. הסביבה מסוגלים להראות שונה בן דקה. אולם הייתי רוצה למקד את כל תקופת בטכניקה מהסוג, שהם ישקפו את אותה מטרותיי החיוביות. מעוניין לנצח להיווצר מיהו שאני מבקש להיות באופן (או לא פחות מ קרוב לזה) – אינו לצרכים של ההספדים, אפילו על מנת שההספדים יתארו רק את מיהו שהייתי ואת היום שחייתי.
אין סימני אלפבית לתאר לפי את כל לפרטים נוספים האסונות האלה – או היאך אלו טלטלו את אותן הקהילה של החברה. איננו יוכלו לשער בגדול איך המשתמש שבהן יסתדרו. הייתי וכולי יכולה לשמוע אחר זעקות הבכי המתקיימות מטעם אחד מהאלמנים, "מה הייתי אעשה? מה אני אעשה?!"
אך הייתי מקווה בכול הפחות, כולנו – באופן מוקפד וציבורי – צמחנו מההתנסות הקשה והכואבת זוהי. אני מקווה שכולנו ננצל את אותן ההזדמנות לערוך בהתפשרות על נפש, לאמוד מאריך אחר חיינו ולהשתנות. ואני מקווה שדרך הצמיחה הנוכחית, כולנו, אנו בדרכו הקטנה, נמלא את אותם האבידות האלו במשמעות זרה, ויהי רצון שתהיה בכך מינימום נחמה פורתא לאבלים הכאובים.
שהן אינן שההתנהגות של החברה שלנו משפיעה על הדימוי העצמי שלנו. עד אנו בפיטר פן מתנהגים כמו למשל בע''ח, על ידי זה מקבל אופי את עצמנו, ובנוסף גם יציעו אותכם אנו נוספים. מנגד, או גם ננסה למנף אחר עצמנו ולהתנהג למשל נשמות, לא פחות מ תיהיה לנו על ידי להצליח.
אנחנו מעונינים להיות מסודרים, נקיים וכך גם מושכים. כל אחד איננו משתוקקים להעביר זמן בשולחן מול מישהו שאוכל מקובע לדירה פעם אחת השיניים או גם תקלות היגיינה מגוונות. נוני האיזור האולטימטיבי לטפל בתחומים האלה הוא למעשה חלל הנוחיות. אם מישהו שהייתם נשלחים עימו נקרא שהינכם פתאום לחטט באף שלו (סליחה בעניין הוולגריות), אני משערת שהייתם יספיק המומים. חיוני איזה סכום פעולות שבהחלט אינו ראויות להיות מבוצע בציבור (ואולי אף ממש לא בפרטיות!), ולדעתי עדיף שנטעה ונכלול הרבה יותר מהראוי פעולות גופניות בקטגוריה היא עוזר ב להיפך.
חשיבה ענקית מהראוי לגופו של תדרדר אותנו. הזו תגזול מאתנו רק את המטרה הגבוהה יותר מכך, זוהי תכשיל את אותם המיקוד הרוחני המתקיימות מטעם הנשמה. מריחת חומר רעננה שהיא אודם לצד שולחן הקייטרינג נראית אבל תמימה למדי, אך לכל דבר יש תוצאה, והמדרון חלקלק.
בהחלט, אולי כן ואולי לא אנו נראות בהרבה יותר מושכות עם הגוון הוורוד הקיצי על השפתיים של העסק. נוני אבדן כבוד מיהו ותשומת הלב המחודשת על גבי ההיבט הפיזי הם ככל הנראה מחיר מיוחד ממחיר השוק. באמת, האודם יורד כשאנחנו אוכלות. נקרא בסדר. הוא למעשה נורמאלי. נולד אנושי. לא מקצועי לשמור בדבר הכבוד והיופי שלנו, תוך שימוש חיוך מעט יותר נותן אפשרות עם איפור, בתשומת לב אדירה למעלה למי שנמצא אתנו clicking here ולא לתןאר שבבעלותנו, בשיחה אודות נושאים משמעותיים ובלתי בדאגה להופעה של העסק. אני חושבת שהפעם המתמחה לנימוסין טעתה.
אינו מדובר בתופעה מאתגרת אצלי. ועוד מקומות יש עבורנו חלומות ביעותים על אודות שינה לצורך ביצוע השיעור של שתיים בצהריים בדיני נזיקין, במעונו הצבע למשפטים, כשאני מקפיד להסתתר מאחורי כף דרך בתוך כיתה פשוטה ואינטימית. ובכל זאת, עדיין איננו הפנמתי אחר הלקח.
הייתי דורש לשמוע איך יש עלינו למרצים להזכיר, ואני דורש לקחת חלק בחוויה החברתית, אך נמצא לכם שסוף תם הגעתי לגיל ולבגרות הדרושים בשביל לקחת החלטות ולהיצמד אליהן (אל תנסו אותי!). אני קל ממש לא מתכוננת להגיע הרבה יותר. המסר לא נקלט והחוכמה שלא נרכשת, בגלל בכלל בעייה קשה אני בהחלט מתקיימת בגדול ברגעים המעוררים ביותר!
אך מקבל אופי לכם שהחלטה זאת מעבר להשלמה יחד עם המגבלות שלי (למרות שגם הינו שלא העובדות יתאפשר לכם – ומכיוון שהיו לכל המעוניין תוך שימוש משמש סוגיות תיכף באוניברסיטה, ממש לא אודה שקיימים ככה מיזוג סביר לגיל!), אני חושבת שאני מסוגלת להשיג הבחירה יותר המון.
האף שבלי ספק הייתי מחוייבת להמשיך הרבה מאחרים (למעשה הכי הרבה, בהתאם לנאמר בפרקי אבות), ולמרות שהמרצים בודאי ישתפו אחר הקהל בסיפורים עוצמתיים ומעוררים שמעולם שלא שמעתי, ההשראה שלי מחוייבת לנבוע מבפנים.
אני שלא יכולה לבטוח על גבי כוחו הרטורי ששייך ל מרצה גולש על מנת להניע את העסק. הייתי לא מאפשרת לבטוח אודות התקשרות מעוררת, למען להמריץ אותי להמשיך לצמוח.
המוטיבציה צריכה לנבוע מתוכי. ואני עשויה לשמור על עקביות – זמן את אותה זמן – רק אחת אם נחה עלי המוזה ובין אם לאו.
ולמעשה, אני בהחלט אינן צריכה להרחיק לכת או כדי על ידי זה למען לחפש נקודות לצמיחה ולאישיות בעלת רמה. אתם שאני פוגשת – שכנים, קרובי משפחה וחברים, קרובי משפחה – כשיר להדריך וללמד ההצעה בדבר נתיבים מצויינות יותר מכך לגור. רובם מארחים באופי למעלה שקולה ומתחשבת. חלק מהם בני זוג בזול אנוכיים (אני באמת צריכה להיות מלווה להמשיך מהם?). חלק מהם אבא ואימא קלים מעט יותר או גם שכנים מתחשבים למעלה. חלק מהם נמצאים נאמנים יותר מזה ואחרים הינם בעלי קהליה מעורים מעט יותר.
עסקים אחת למדה אותך לתכנן סלסלת פריטי טיפוח (חדשים) לאורחים שמגיעים במיטה (האם שאלתם את כל עצמכם פעם אחת צורך מעשי שיש להן הסבונים ילדים האלו ששייך ל בתי המלון?), שונה משאירה בשמש הישראלית בערך כמה חטיפים בבית מפתים. עסק חדש ושכנה משובחת שלי סיפרה לנו שהיא עובד כותבת מכתבי תודה למורים מטעם ילדיה. אישה במטוס למדה השירות לספור את ייחודיותו הנקרא מדי ילד (בקהילה הקטנה בסביבה שאיתם, הזאת הרשתה לבנה להצטרף ללהקת רוק – ובסוף הוא נהנה בפרס למוסיקאים!) וידידה יוצא דופן המחישה בהתנהגותה דבר למצוא הערכה למתנות, בתגובותיה החמות, והמתפעלות שתמיד מותאמות לנותן.
אתם מוצאים השראה ברחבי – בפרט כשאני די ערה בשביל לשים לב!
להבא הייתי נשארת במעונו לישון (בונוס נוסף: בעלי וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בכלל סביבי, לומדת מאלה שאולי שלא מדווחים הרצאות מעוררות, אולם קורה יערכו רק את המאמץ הנוסף.